כאשר בני זוג מחליטים לסיים את חייהם המשותפים ולהתגרש, הם ניצבים בפני סערה רגשית קשה ומורכבת. בתוך תהליך זה, ההורים נוטים לעיתים להתמקד בקושי שלהם עצמם ופחות בחוויה של ילדיהם, שחשופים לאותה סערה בדיוק אך חסרים את הכלים והיכולת הרגשית להבין אותה במלואה. עבור הילדים, הגירושים אינם נתפסים כפרידה בין שני מבוגרים בלבד, אלא כפירוק מוחלט של עולמם המוכר והיציב, עולם שעד לאותו רגע היה מקור הביטחון העיקרי שלהם. ההורים הם הבסיס לכל דבר שילד מכיר ומאמין בו, וכאשר יסוד זה מתערער, הילד מוצא עצמו במצב של חוסר ודאות עמוק, שעלול להוביל לחרדות ולקשיים רגשיים רבים. לכן חיוני שהורים יכירו מראש את החוויות שהילדים שלהם עומדים לחוות, ויכינו את עצמם לתת להם מענה מתאים.
ילדים, בשונה ממבוגרים, אינם יכולים להבין את מורכבות היחסים הזוגיים ואת הסיבות שהובילו להחלטה להיפרד. לעיתים קרובות הם נוטים להאשים את עצמם בפרידה, מתוך מחשבה מוטעית שמשהו בהתנהגותם או באישיותם גרם להורים להפסיק לאהוב זה את זו. תפיסה זו עלולה לגרום להם לתחושות אשמה עמוקות ולדימוי עצמי פגוע, שישפיעו עליהם זמן רב לאחר הגירושים עצמם. הילדים גם מתקשים להבין את ההשלכות המעשיות של הגירושים, כגון מעבר לשני בתים נפרדים, שינויים בשגרה היומיומית, ופירוד אפשרי מחברים או סביבה מוכרת. כל אלו מחזקים אצל הילד את תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה במציאות המשתנה סביבו.
מעבר להשפעה המיידית, ילדים שעוברים גירושים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות רגשיות והתנהגותיות בטווח הארוך. המחקר בתחום מראה שילדים להורים גרושים נוטים לסבול יותר מבעיות של דיכאון, חרדה, קשיים חברתיים ואף קשיים אקדמיים. הסיבה לכך אינה נעוצה בגירושים עצמם, אלא באופן שבו ההורים מתנהלים סביב התהליך. כאשר ההורים לא מנהלים נכון את הגירושים, כאשר הם נכנסים למאבקי כוח או מזניחים את הצרכים הרגשיים של ילדיהם, הפגיעה בילדים עלולה להיות קשה ומתמשכת. לפיכך, מודעות מוקדמת של ההורים לאופן שבו ילדיהם חווים את הגירושים יכולה למנוע חלק ניכר מן הפגיעה הרגשית.
עם זאת, צריך לזכור שכל ילד חווה את הגירושים של ההורים שלו באופן שונה, בהתאם לגילו, למבנה האישיות שלו וליכולת ההתמודדות שלו. ילדים צעירים יותר עשויים להגיב בחרדת נטישה גדולה ובהתנהגויות רגרסיביות, בעוד שילדים בגילאי בית הספר עשויים להגיב בכעס, עצבנות או נסיגה חברתית. בני נוער, לעומת זאת, עלולים לחוש את הגירושים כאירוע משפיל מבחינה חברתית, ולהגיב בהתנהגויות של מרד או הסתגרות פנימה. ההורים צריכים להיות מודעים להבדלים אלה, ולהתאים את דרכי ההתמודדות שלהם למאפיינים האישיים של כל ילד, תוך יצירת ערוץ תקשורת פתוח וכנה ככל האפשר.
ההבנה הראשונית של ילדים לגבי גירושי הוריהם
כאשר הורים מחליטים להתגרש, הילדים שלהם מוצאים את עצמם במרכזו של אירוע מטלטל, שלרוב הם אינם מסוגלים להבין עד הסוף את מהותו או את השלכותיו. ילדים חווים את הפרידה בין הוריהם באופן שונה לחלוטין מן המבוגרים, משום שעולמם בנוי על יציבות המשפחה, וכאשר זו מתפרקת, הם מתקשים מאוד למצוא קרקע יציבה לעמוד עליה. לעיתים קרובות, ילדים צעירים מפרשים את הגירושים בצורה שגויה, ומאמינים בטעות שההחלטה הזו קשורה ישירות אליהם, למעשיהם או להתנהגותם. מחשבות אלו יוצרות אצלם תחושות עמוקות של אשמה, שעלולות להוביל לבעיות רגשיות קשות מאוד, אם ההורים אינם נותנים לכך מענה מתאים בזמן אמת. מחקרים מראים כי תחושת אשמה נפוצה מאוד אצל ילדים בגילאי הגן ועד כיתה א', ולכן חשוב להורים להבהיר באופן ישיר ומיידי כי הגירושים אינם קשורים כלל להתנהגות הילד או הילדה.
בנוסף לתחושת האשמה, ילדים עלולים לחוש תחושה עמוקה של חרדת נטישה ואובדן. ההורה שעוזב את הבית נתפס בעיני הילד כמי שעלול להיעלם מחייו לגמרי, גם אם זה לא המצב האמיתי. החשש שההורה הנותר עלול לעזוב גם הוא בעתיד מתגבר אצל הילד, ומכניס אותו למעגל של דאגות וחרדות בלתי פוסקות, שמשפיעות על כל תחומי חייו. כך למשל, הילד עשוי לסרב ללכת לגן או לבית הספר, מחשש שכשישוב הביתה, יגלה שההורה השני עזב אף הוא. הורים צריכים להיות מודעים לכך שילדיהם זקוקים למסר ברור, חוזר ונשנה, ששני ההורים ימשיכו להיות נוכחים בחייהם באופן יציב וקבוע, גם לאחר הפרידה.
ילדים בגילאי בית הספר היסודי מסוגלים להבין באופן בסיסי מהו מושג הגירושים, אך אינם מסוגלים תמיד לעכל את ההשלכות הרחבות של האירוע על חייהם האישיים. בגיל זה ילדים נוטים לדאוג במיוחד לאופן שבו ייראו חייהם ברמה היומיומית. שאלות כמו "איפה אגור?", "האם אצטרך להיפרד מחבריי?", ו"האם אוכל להמשיך באותם החוגים ובית הספר?" הופכות לדאגות ממשיות עבור הילד. במקרים כאלה חשוב שההורים יבהירו את הפרטים המעשיים באופן פשוט וברור, וימנעו בכל מחיר מאי ודאות שתגביר את החרדה והמתח אצל הילד. התנהלות פתוחה ושקופה מול הילד היא חיונית, מאחר שהיא מאפשרת לו לחוש ביטחון בתוך המציאות המשתנה.
אצל ילדים בוגרים יותר, בעיקר בני נוער, הגירושים נתפסים כאירוע חברתי משפיל, אשר עלול לגרור תגובות שליליות מצד חבריהם או הסביבה החברתית שלהם. הם חווים את הפרידה של הוריהם לעיתים ככישלון אישי שלהם, שעלול להקרין על מעמדם החברתי. בגיל ההתבגרות, קבוצת השווים חשובה מאוד, ולכן בני נוער עלולים לנסות להסתיר את הגירושים מחבריהם, או להרגיש שהם צריכים להתבייש בכך. מצב זה עלול להוביל להסתגרות חברתית או לתגובה הפוכה, של התנהגות מרדנית ומוחצנת. לכן, בני נוער זקוקים במיוחד לתמיכה רגשית חזקה ולהבנה מצד ההורים, לצד ליווי מקצועי, במידת הצורך.
כל קבוצות הגיל זקוקות למרחב שבו יוכלו להביע את רגשותיהם הכנים מבלי לחשוש מתגובת ההורים. ילדים עלולים להימנע מלספר על הקשיים שלהם, כדי לא להעצים את מצוקת הוריהם. ההורים מצידם חייבים לוודא שהילדים מרגישים בנוח לדבר איתם על כל מה שמטריד אותם, ללא חשש. יצירת ערוץ תקשורת פתוח שכזה דורשת מההורים לגלות סבלנות רבה ולהיות נכונים לשיחות קשות, גם כשזה קשה וכואב. ככל שהתקשורת בין ההורים לילדים תהיה טובה יותר, כך הילדים ירגישו פחות בודדים בהתמודדות עם המציאות החדשה והמאתגרת שלהם.
השלכות רגשיות והתנהגותיות אצל ילדים לאחר גירושי ההורים
ילדים שחווים גירושים עלולים להפגין סימנים של מתח רגשי רב, הבא לידי ביטוי בשינויים התנהגותיים קיצוניים. הם עשויים להפוך לילדים עצובים ומכונסים בעצמם, או לחלופין לגלות כעס עז ואפילו אלימות כלפי הסביבה או כלפי עצמם. התפרצויות זעם וקשיי התנהגות בולטים נפוצים בקרב ילדים בגילים שונים, והם ביטוי לקושי שלהם לעבד את הטלטלה הרגשית שחוו. למשל, ילד שבעבר היה רגוע ונוח עלול להתחיל להפגין התנהגות מתריסה בבית הספר או בבית, או לפתח דפוסים של רגרסיה, כגון חזרה להרטבת לילה בגיל שבו כבר נגמל.
ילדים שחווים גירושים מתקשים לעיתים להתרכז בלימודים, והדבר מוביל לפגיעה משמעותית בהישגים שלהם בבית הספר. ירידה בציונים, בעיות קשב והתנהגות בשיעורים, היעדרויות תכופות והתרחקות חברתית הם סימנים אופייניים. ילדים שהיו תלמידים מצטיינים יכולים להפוך לתלמידים שמתקשים לעמוד בדרישות הבסיסיות, והסיבה לכך היא בדרך כלל המתח הנפשי הרב שמעסיק אותם. הורים צריכים להיות ערים מאוד לסימנים הללו ולספק לילדיהם תמיכה רגשית ומעשית בבית הספר, תוך שיתוף פעולה הדוק עם הצוות החינוכי.
סימן נוסף נפוץ מאוד הוא הסתגרות חברתית או נסיגה מחיי החברה. ילדים רבים שחוו גירושים עשויים להתרחק מחבריהם הקרובים, להתבודד בהפסקות או להימנע מהשתתפות בפעילויות חברתיות. הם עושים זאת כי הם מרגישים שונים או "פגומים" ביחס לחבריהם. תחושת הבושה או הכישלון עלולה להוביל אותם להסתגרות נוספת ולהעמיק את הבדידות שהם חווים. לכן, חיוני שההורים ישמרו על קשר רציף עם חברי ילדיהם ויעודדו אותם להמשיך לקחת חלק בפעילויות חברתיות.
ילדים שחוו גירושים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות חרדה ודיכאון, בעיקר אם לא מקבלים תמיכה מקצועית. ההורים חייבים להיות מודעים לכך, ובמקרים שבהם הקשיים הרגשיים נמשכים לאורך זמן או מחמירים, כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים מוסמך. טיפול מקצועי מוקדם יכול למנוע התפתחות של בעיות רגשיות משמעותיות בעתיד. האחריות על ההתמודדות הרגשית של הילדים מוטלת בראש ובראשונה על ההורים, המחויבים ליצור סביבה תומכת, פתוחה ומכילה, ולוודא שהילדים אינם מתמודדים לבד עם תחושותיהם. השקעה זו תבטיח שהילדים יחוו את הגירושים בצורה הבריאה ביותר שניתן ויצליחו להסתגל בצורה טובה למצב החדש.
החשיבות של יציבות ושגרה לילדים במהלך הגירושים
יציבות ושגרה הן גורמי מפתח כאשר מדובר בילדים שעוברים תהליך גירושים במשפחה. ילדים זקוקים למסגרת מוכרת ובטוחה, במיוחד בזמנים של שינוי וטלטלה. כאשר השגרה מתערערת לחלוטין, הילד חווה מצוקה גדולה אף יותר. חשוב שההורים ימשיכו לספק לילדים תחושת סדר וביטחון באמצעות פעילויות קבועות כמו ארוחות משותפות, שעת שינה סדירה, ופעילויות חברתיות ותחביבים. שגרה זו מעניקה לילד תחושת המשכיות בחיים, ומסייעת לו להבין שלא כל עולמו השתנה בן רגע, אלא שישנם דברים שנשארו קבועים ויציבים.
ילדים מתפקדים טוב יותר כאשר הם יודעים למה לצפות בכל יום. חוסר הוודאות הקשור לגירושים יוצר אצל ילדים חרדה עמוקה, ודווקא השגרה היא התרופה הטובה ביותר לחרדה זו. כאשר הילד יודע מתי הוא יראה את ההורה האחר, או מתי יוכל לדבר איתו בטלפון, הוא חש פחות חרד ואינו עסוק בדאגה מתמדת. שגרה ברורה עוזרת לילדים להסתגל במהירות רבה יותר לשינויים המשמעותיים בחייהם, ומאפשרת להם להמשיך להתפתח בצורה בריאה.
לדוגמה, ילד שהוריו הקפידו להמשיך לקחת אותו לחוג הכדורגל שלו פעמיים בשבוע, גם במהלך הגירושים, הצליח לשמור על תחושת זהות ויציבות בתוך הסערה המשפחתית. החוג שימש עבורו עוגן רגשי חשוב, שבו הוא הרגיש "נורמלי" ומחובר לשגרת חייו הקודמת. לעומת זאת, ילד שהוריו הפסיקו את כל הפעילויות שהיו לו בגלל הגירושים, הרגיש שאיבד את כל עולמו בבת אחת. הפגיעה הייתה עמוקה, והוא החל לפתח בעיות רגשיות קשות שהתבטאו בבכי תכוף ובחוסר רצון להשתתף בשום פעילות חברתית אחרת.
במקרים רבים, המעבר לשני בתים נפרדים עלול להוות אתגר משמעותי לשמירת השגרה. ילדים המתגוררים בשני בתים נוטים להרגיש מפוצלים, ולכן חשוב במיוחד ששני ההורים ישתפו פעולה ויקפידו על יצירת שגרה דומה ככל האפשר בשני הבתים. למשל, אם בבית אחד שעת השינה היא בשמונה בערב, גם בבית השני צריך להקפיד על שעה דומה ככל האפשר. כאשר הילד חווה שגרה זהה בשני המקומות, הוא מרגיש פחות בלבול וחרדה ויותר תחושת יציבות.
ילדים גם זקוקים למקום פרטי וקבוע משלהם בכל אחד מהבתים, כזה שייתן להם תחושת בית אמיתית. מקום פרטי וקבוע שבו נמצאים חפצים אישיים שלהם, כמו צעצועים אהובים או תמונות משפחתיות, יוצר תחושת ביטחון והמשכיות. כך הם יכולים להרגיש פחות "אורחים" ויותר שייכים לשני הבתים במידה שווה. הקפדה על הפרטים הללו מאפשרת לילד לעבור את תקופת ההסתגלות בצורה טובה יותר, ותחושת האובדן שהוא חש פוחתת באופן משמעותי.
תקשורת בריאה ופתוחה עם ילדים בתהליך גירושים
תקשורת פתוחה ובריאה עם הילדים היא חיונית כאשר הורים מתגרשים. ילדים רבים שומרים את הרגשות והחששות שלהם בפנים כי הם חוששים להכביד על הוריהם, שגם כך נמצאים במצוקה. ילדים אלו זקוקים למסר ברור שהם יכולים לדבר עם ההורים על הכל, ללא פחד מתגובה שלילית או מאכזבת. הורים צריכים להראות נכונות להקשיב בסבלנות גם אם השיחות לא קלות, וליצור אווירה שבה הילד מרגיש בטוח לשתף כל רגש או דאגה.
כאשר הורים מדברים עם ילדיהם על הגירושים, חשוב מאוד שהמסר יהיה עקבי, ברור ופשוט, מותאם לגיל הילד וליכולת ההבנה שלו. הימנעות מתשובות לשאלותיהם או תשובות מתחמקות, עלולות להגביר את החרדה שלהם. למשל, אם ילד שואל האם ההורה השני עדיין אוהב אותו, ההורים חייבים להבהיר חד-משמעית שכן. תשובה מעורפלת או הימנעות מתשובה יכולה ליצור חששות עמוקים נוספים, שיכולים להוביל להתנהגות חרדתית או דיכאונית.
ילדים זקוקים לשיחות כנות על העתיד הקרוב והרחוק שלהם. הסברים ברורים על איפה יגורו, מתי יראו כל הורה, ואיך ייראו החגים והחופשות הם חיוניים. ככל שהמידע שניתן לילד יהיה ברור ופשוט יותר, כך יקל עליו להתמודד עם המצב. לדוגמה, ילד שהוריו שוחחו איתו והסבירו לו בדיוק איפה יגור ומתי יפגוש את ההורה השני, חש פחות חרדה, והסתגלותו למצב החדש הייתה מהירה וקלה בהרבה.
מנגד, חשוב מאוד שההורים לא ישתפו את הילדים בפרטים שליליים על הגירושים או על ההורה האחר. ביקורת כלפי בן הזוג לשעבר או מאבקי כוח באמצעות הילדים יכולים ליצור קונפליקט פנימי חמור. ילד ששומע את אחד ההורים מדבר רע על ההורה האחר, עלול להרגיש שהוא חייב לבחור צד, מה שמוביל ללחץ נפשי גדול מאוד ולתחושת קרע פנימית עמוקה.
כאשר הילדים מעלים דאגות, חשוב מאוד שההורים יכירו ברגשות שלהם ולא יזלזלו או יפחיתו מערכם. הכרה ברגשות הילד, גם אם ההורה אינו יכול לפתור את הבעיה מיידית, היא קריטית. משפטים כמו "אני מבין שזה קשה לך" או "זה בסדר להרגיש ככה", מעניקים לילד תחושת ביטחון שהוא אינו לבד ושרגשותיו נורמליים ומקובלים. תחושה זו חשובה ביותר להתמודדות יעילה ובריאה עם הגירושים.
מתן תשומת לב לרגשות האמיתיים של הילדים בעת גירושים
בעת תהליך הגירושים, ההורים נוטים לעיתים להתרכז במשימות הטכניות או המשפטיות, מבלי לשים לב מספיק לרגשות שילדיהם חווים. הילדים, מנגד, נמצאים בסערה רגשית עמוקה ומתקשים להתמודד לבד עם המציאות המשתנה סביבם. תחושות האובדן, הבלבול, החרדה ולעיתים גם האשמה, מעסיקות אותם ברמה יומיומית וקשה להם מאוד לבטא אותן. ההורים צריכים להכיר בכך שהילדים חווים את הגירושים באופן רגשי אינטנסיבי מאוד, ולכן חייבים להיות רגישים וסבלניים במיוחד בזמן הזה. ההכרה ברגשותיו האמיתיים של הילד היא המפתח ליצירת מערכת יחסים בריאה עמו לאורך כל התהליך.
ילדים זקוקים לזמן רב יותר מאשר המבוגרים כדי לעבד את תחושותיהם סביב הגירושים. לעיתים קרובות, רגשותיהם האמיתיים עשויים לעלות דווקא בזמנים לא צפויים או בשיחות שאינן מתוכננות מראש. לכן ההורים צריכים להיות זמינים רגשית ככל האפשר כדי להקשיב ולהכיל את תחושות הילד ברגע שבו הוא בוחר לדבר עליהן. ילד שירגיש שהוריו זמינים לו רגשית בכל עת, יחווה את תהליך הגירושים כפחות טראומטי, וירגיש מוגן ונתמך יותר. זמינות רגשית משמעותה שההורה מפנה את תשומת ליבו המלאה לילד ברגע שהוא מדבר על רגשותיו, ללא הסחות דעת וללא הפגנת קוצר רוח.
הורים רבים מתמודדים עם קשיי התנהגות מצד ילדיהם במהלך הגירושים, מבלי להבין שמדובר בביטוי רגשי עמוק של הקושי שלהם. התנהגות כמו כעס, תוקפנות, התכנסות פנימה, או התפרצויות זעם, הן לעיתים קרובות דרכים שבהן הילד מנסה להתמודד עם הרגשות הסוערים שהוא חווה. במקום להתייחס להתנהגות כאל בעיה בפני עצמה, ההורים חייבים להכיר בכך שההתנהגות היא ביטוי של כאב רגשי. התגובה הנכונה היא להכיל את הילד, לשוחח איתו באופן רגוע, ולהראות לו שהם מבינים את הקושי שלו. כאשר ילד מבין שהוריו מבינים את רגשותיו ומקבלים אותם, הוא יכול להתחיל להרפות מן המצוקה הרגשית שאוחזת בו.
חשוב מאוד שההורים ישקיעו זמן מיוחד לכל ילד בנפרד, זמן שבו הילד יוכל לבטא את רגשותיו מבלי לחשוש משיפוטיות או ביקורת. למשל, אם ההורים יצרו לעצמם מנהג של שיחה פרטית שבועית עם כל ילד, הילד יידע שיש לו מקום בטוח להביע את רגשותיו. בשיחות אלה חשוב לאפשר לילד להוביל את הנושאים, ולהקשיב בסבלנות גם כשהוא מתקשה לבטא את עצמו בצורה ברורה. הורים צריכים לזכור שהילד זקוק לזמן כדי לעבד את רגשותיו, ולכן עליהם לתת לו את מלוא תשומת הלב והאמפתיה.
כמו כן, הורים צריכים להיות מוכנים לקבל את הרגשות הקשים שהילדים יעלו בפניהם, כמו כעס, אכזבה או עצב. רגשות אלו הם טבעיים וחשובים מאוד, ואסור להורים להיבהל או להתגונן בפניהם. ילד שמרגיש בטוח להביע את כל הרגשות שלו, גם הקשים ביותר, הוא ילד שיצליח לעבור את תקופת הגירושים בצורה בריאה יותר. ההורה חייב להבהיר לילד באופן מפורש כי הוא מקבל ואוהב אותו גם כשהוא מביע רגשות שליליים, וכי הרגשות הללו אינם פוגעים ביחסו של ההורה כלפיו. ההכרה ברגשות הקשים של הילד, ללא ביקורת או שיפוטיות, היא המפתח לחיזוק האמון בין ההורה לילדו.
החשיבות של עזרה מקצועית לילדים שחווים גירושים
כאשר ילדים עוברים גירושים של הוריהם, לעיתים קרובות נדרשת עזרה מקצועית של איש טיפול מוסמך, כמו פסיכולוג ילדים או מטפל רגשי מומחה. סיוע מקצועי מאפשר לילדים להביע את רגשותיהם בצורה בטוחה ומוגנת, ומסייע להם להתמודד טוב יותר עם השינויים הרגשיים והחברתיים שהגירושים יוצרים. במקרים רבים, ילדים חוששים להכביד על הוריהם ולכן אינם משתפים אותם בכל הרגשות והקשיים שלהם. טיפול רגשי מספק לילד מרחב פרטי משלו, שבו הוא מרגיש נוח לדבר בכנות, מבלי לחשוש מתגובת ההורים.
טיפול מקצועי מאפשר לילדים לקבל כלים מעשיים להתמודדות עם רגשות כמו חרדה, עצב וכעס. בעזרת מטפל מנוסה, הילד לומד לזהות את רגשותיו ולנהל אותם בצורה בריאה יותר, במקום להסתיר או להדחיק אותם. למשל, ילד שחווה התקפי זעם בעקבות הגירושים יכול ללמוד בטיפול כיצד לזהות את תחילת התקף הזעם וכיצד לווסת את רגשותיו לפני שהם מתפרצים. כלים אלו חשובים לא רק לתקופת הגירושים עצמה, אלא גם לשארית חייו של הילד.
הורים רבים מתקשים להחליט האם לפנות לטיפול רגשי עבור ילדיהם, משום שהם חוששים מהסטיגמה של טיפול פסיכולוגי. עם זאת, חשוב להבין שטיפול רגשי לילדים שחווים גירושים הוא צעד חיובי ופרואקטיבי מאוד, שמעיד על אחריות הורית גדולה ועל דאגה אמיתית לטובת הילד. טיפול פסיכולוגי אינו מעיד על בעיה נפשית חמורה אצל הילד, אלא מספק לו מקום בטוח ויציב להתמודד עם המציאות הקשה והמורכבת של הגירושים.
עזרה מקצועית מסייעת גם להורים עצמם. פסיכולוג או יועץ משפחתי יכול לספק להורים הדרכה וכלים כיצד להתנהל בצורה נכונה עם ילדיהם בתקופה זו. הדרכת הורים חשובה לא פחות מהטיפול הרגשי בילדים עצמם, שכן היא מאפשרת להורים להבין לעומק את רגשות ילדיהם ולסייע להם להתמודד בצורה יעילה יותר. הורים שמקבלים הדרכה מקצועית מרגישים בטוחים יותר בתפקידם, והדבר משפיע ישירות לטובה על האווירה הכללית בבית.
מתן עזרה מקצועית לילדים שחווים גירושים היא השקעה חשובה לעתידם הרגשי והנפשי. ההורים, בשיתוף פעולה עם אנשי מקצוע מנוסים, יכולים לוודא שילדיהם יקבלו את התמיכה הטובה ביותר האפשרית, ויוכלו לעבור את תקופת הגירושים בצורה בריאה, מאוזנת ומחוזקת, באופן שיאפשר להם צמיחה והסתגלות טובה גם בהמשך חייהם.
