גירושין הם ללא ספק אחד מהתהליכים המורכבים, הכואבים והמטלטלים ביותר שזוגות חווים בחייהם הבוגרים. כאשר מערכת זוגית מתפרקת, רגשות של אכזבה, כעס, בגידה ופחד משתלטים לעיתים על ההיגיון, וגורמים לבני הזוג לשקוע לעיתים קרובות למאבק ממושך, הן משפטית והן רגשית. בתוך הסערה הזו, נדמה כי הבחירה בין מאבק משפטי לבין ניסיון להבנות מוסכמות היא לא פחות מהכרעה בגורל ההליך כולו, ואף בגורל ההורות והעתיד הכלכלי של שני הצדדים.
המחוקק בישראל, מתוך רצון להוריד את מפלס האיבה ולעודד פתרונות בדרכי נועם, חוקק בשנת 2016 את החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, המחייב את בני הזוג לפנות תחילה להליך של יישוב סכסוך, לפני שייפתחו תביעות משפטיות פורמליות. חוק זה – המכונה בלשון העם "חוק גישור חובה" – נועד לאפשר רגע של עצירה, מחשבה, ואולי אפילו הבנה, בטרם ייווצר קרע משפטי בלתי ניתן לאיחוי. ההנחה היא כי הידברות, כאשר היא מתאפשרת, עדיפה לעיתים רבות מהתכתשות.
הליך הגישור אינו נועד להכתיב תוצאה, אלא לפתוח מרחב לשיחה. ביחידות הסיוע הסמוכות לבתי המשפט, נפגשים בני הזוג עם גורם מקצועי שמנסה להבין את צורכיהם, את הקונפליקטים ביניהם ואת האפשרות להגיע להבנות בסיסיות. ההליך מתנהל לרוב באווירה רגועה, נטולת כתבי טענות או ראיות, ומכוון ליצירת פתרון מוסכם בכל הקשור למשמורת הילדים, זמני השהות, המזונות, חלוקת הרכוש ועוד. עבור זוגות רבים, מדובר בהזדמנות חד-פעמית לנהל את הפרידה בצורה מכובדת ושקולה.
עם זאת, הגישור אינו מתאים לכל מקרה. ישנם זוגות שבהם הפערים, העוינות או הפחד כה גדולים עד שכל ניסיון לגשר ביניהם נידון מראש לכישלון. בנוסף, כאשר קיימים יחסי כוח בלתי שוויוניים, או כאשר אחד הצדדים משתמש בגישור כאמצעי למשיכת זמן או להפעלת לחץ, התוצאה עלולה להיות פגיעה דווקא בצד החלש. לכן, יש לבחון את ההתאמה לגישור בזהירות, ולבחור בו רק כאשר יש לכך בסיס סביר להצלחתו.
מהו גישור חובה בגירושין?
החל משנת 2016, חלה בישראל חובה ראשונית לנסות ליישב סכסוכים במשפחה באמצעות הליך של גישור, עוד בטרם פנייה לערכאה שיפוטית. המהלך נולד כחלק מהתיקון לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הידוע גם בשם "חוק גישור חובה"), שמטרתו היא לנסות לצמצם את העומס בבתי המשפט, להפחית את העימותים החריפים בין בני זוג ולתת מקום להידברות מכבדת ומוסדרת – עוד לפני שמתחילים בקרב המשפטי.
הליך זה, הקרוי רשמית "יישוב סכסוך", מנוהל לרוב על ידי יחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים. בני הזוג מוזמנים למספר פגישות (בדרך כלל עד 4), ללא תשלום, במטרה לבחון אפשרויות להסכמה באשר למשמורת, מזונות, רכוש, זמני שהות ויתר נושאים רלוונטיים לגירושין. אם הצדדים מצליחים להגיע להבנות, ניתן לעגן אותן בהסכם משפטי; אם לא – הדרך נפתחת לתביעות משפטיות רגילות.
יתרונות הגישור לעומת הליך משפטי מסורתי
היתרון המרכזי והמהותי ביותר של הליך הגישור טמון ביכולתו להוריד את מפלס המתח והעימותים בין בני הזוג. כאשר מתגרשים באמצעות תביעות הדדיות – כל צד מגיע חמוש בעורך דין, בעדויות, בראיות ובטענות. לעיתים נגררים הצדדים למאבק ממושך שבו כל אחד מנסה להוכיח שהשני רע, שקרן, מזיק או חסר כשירות. בגישור, לעומת זאת, ההנחה הבסיסית היא ששני הצדדים מעוניינים להיפרד בצורה מכובדת ככל האפשר.
במישור הכלכלי, הליך גישור הוא לרוב זול יותר באופן משמעותי מהליך משפטי. במקום לשלם שכר טרחה מתמשך לעורכי דין, הוצאות על אגרות, חוות דעת מומחים ופגישות אינסופיות בבית המשפט – הגישור מציע מסלול מהיר, ממוקד וזול יותר להשגת הסכמות. גם אם ההליך לא מצליח במלואו, במקרים רבים הוא מייתר את הצורך בטענות קשות בבית המשפט ומוביל להסכמות חלקיות שמצמצמות את ההתדיינות המשפטית בהמשך.
בנוסף, גישור מאפשר שליטה רבה יותר בתוצאה. בהליך משפטי, השופט הוא זה שפוסק – וההכרעה לעיתים אינה לשביעות רצון אף אחד מהצדדים. בגישור, לעומת זאת, כל הסכמה מתקבלת רק כאשר שני הצדדים חותמים עליה מרצונם. המשמעות היא שכל צד מוותר מעט, אך מקבל גם משהו בתמורה, כך שהתחושה הסופית היא של פתרון מוסכם ולא של תכתיב משפטי כפוי.
מעבר לכך, גישור מעניק מקום לקול הילדים באופן מרוכך יותר. רבים מהזוגות המתגרשים שוכחים, ברגעי הכעס והנקמה, כי הקורבנות האמיתיים של הסכסוך הם הילדים המשותפים. מגשר מקצועי יודע לשים את טובת הילדים במרכז, לעודד פתרונות שמקדמים את רווחתם ולא את הנקמה ההורית, ולבנות יחד עם ההורים הסכמות ריאליות ויציבות לאורך זמן.
לבסוף, לגישור יש ערך רגשי עצום: הוא מאפשר לסיים מערכת יחסים בדרכי נועם, עם כמה שפחות כעסים ואיבה. הדבר חשוב לא רק להמשך היחסים ההוריים, אלא גם לרווחתם הנפשית של בני הזוג עצמם. מחקרים רבים מצביעים על כך שגישור מוצלח מביא להפחתת חרדה, תסכול ודיכאון – במיוחד כאשר מדובר בהורים צעירים לילדים קטנים.
חסרונות והגבלות של הגישור – לא תמיד הפתרון המתאים
על אף היתרונות הרבים, חשוב להכיר בכך שלגישור יש גם מגבלות, ולעיתים אף חסרונות מהותיים. לא כל זוג מתאים להליך כזה, ובמקרים מסוימים – הגישור עלול דווקא לעכב את ההליך ולפגוע בצד החלש. כאשר יש פערי כוחות קיצוניים בין הצדדים, לדוגמה כאשר אחד מבני הזוג סובל מאלימות (פיזית, נפשית או כלכלית) מצד האחר – הגישור עלול להפוך למרחב לא שוויוני שבו הקול החלש מושתק.
כמו כן, בהיעדר ייעוץ משפטי מלא בעת הגישור, הצדדים עלולים לוותר על זכויות מהותיות מבלי להבין את מלוא המשמעות המשפטית של ההסכמות. בניגוד לבית משפט שבו השופט שומר על זכויות הצדדים, בגישור אין ערובה לכך שכל צד מקבל את המגיע לו על פי דין. לפעמים, בעיקר במקרים של לחץ או רצון לסיים מהר, אחד מבני הזוג עלול להסכים להסכם בלתי הוגן, שלא ניתן יהיה לתקנו לאחר מכן בקלות.
בעיה נוספת קשורה למקרי סרבנות גט. לעיתים צד אחד משתמש בגישור כאמצעי למשוך זמן או להרוויח יתרון טקטי. כך, למשל, גבר המסרב לתת גט עשוי להסכים להגיע לגישור אך לסרב לכל הצעה בו – תוך ניסיון לסחוט ויתורים מצד האישה. היעדר מנגנוני אכיפה בתוך הגישור הופך אותו לחשוף לשימושים מניפולטיביים.
כמו כן, הליך הגישור מתבצע פעמים רבות ביחידות הסיוע של בתי המשפט, אשר אינן מצוידות תמיד בכוח אדם מקצועי, זמין ומספיק כדי להתמודד עם כל תיק בעומק הראוי. זמני ההמתנה, הקושי לקיים פגישות ממושכות, והיעדר ליווי אישי לאורך כל הדרך – גורמים לעיתים לתחושת תסכול מצד המתדיינים.
לסיכום פרק זה, אין לראות בגישור פתרון קסם לכל זוג מתגרש. הוא מתאים במיוחד לזוגות אשר מסוגלים לתקשר, להבין ולהתפשר – אך כאשר מתקיימים יחסי שליטה, איום, או נתק מוחלט, ייתכן שהליך משפטי מלא יהיה דווקא האופציה ההוגנת והבטוחה יותר.
האם הגישור באמת חוסך זמן?
גישור מוצלח יכול לחסוך חודשים ואף שנים של התדיינות משפטית. הסכמות שמושגות בפגישות בודדות חוסכות את הצורך בדיונים רבים, הגשת ראיות, חקירות, ובקשות חוזרות ונשנות. כך לדוגמה, זוג עם שני ילדים, שחותם על הסכם משמורת וחלוקת רכוש לאחר ארבע פגישות גישור, מסיים בפועל את הליך הגירושין תוך כחודשיים – לעומת ממוצע של שנה עד שלוש שנים בגירושין המתנהלים באופן משפטי רגיל.
עם זאת, לא כל הליך גישור מסתיים במהרה. ישנם תיקים שבהם דווקא ניסיונות ההתפשרות המתמשכים יוצרים עיכובים. אם אחד הצדדים מתחמק מקבלת החלטות, משנה עמדות, או מתחיל תהליך ואז נעלם – כל הליך הגישור עלול להפוך ל"מסך עשן" שמעכב את הגשת התביעות המשפטיות ולא מביא לתוצאה מעשית.
בהתאם לכך, החוק בישראל קובע לוחות זמנים ברורים: בתוך 45 יום מהפנייה ליחידת הסיוע, ייערך המפגש הראשון. אם אין הסכמות – ניתן להגיש את התביעה המשפטית בתום 60 יום. פרק זמן זה נועד לאזן בין הרצון לאפשר הידברות לבין החשש מעיכובים מיותרים.
לכן, כאשר הצדדים באמת מעוניינים בפתרון מוסכם – הזמן נחסך משמעותית. אבל כאשר לפחות צד אחד בא בגישה של חוסר שיתוף פעולה – ההליך הופך לעיכוב טכני בלבד, ואין יתרון אמיתי בהשתתפות בו.
מתי גישור מתאים ומתי לא?
גישור חובה בגירושין הוא כלי חשוב ומשמעותי, אך לא פתרון קסם לכל בעיה זוגית. הוא מתאים במיוחד לזוגות שמסוגלים לדבר זה עם זה, להקשיב, להבין ולנסות להגיע להסכמות מתוך שיקול דעת ולא מתוך יצר נקמה או פחד. כאשר קיימת הורות משותפת פעילה, רצון הדדי להיפרד בכבוד, ותפקוד כללי סביר – הגישור הוא הבחירה הנכונה.
עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו. כאשר קיימת אלימות במשפחה, יחסי תלות קשים, חשש למניפולציות או פערי כוחות מהותיים – מומלץ להימנע מגישור ללא ליווי משפטי הדוק, ולעיתים אף לדלג עליו לגמרי באמצעות בקשה מתאימה לבית המשפט.
השלב החשוב ביותר בהליך הוא הבחירה הנכונה – גם של המסלול וגם של המלווה. עורך דין מנוסה בתחום דיני המשפחה ידע להכווין את הלקוח האם גישור הוא אפיק ראוי, ומהם הסיכונים והיתרונות שבו. לעיתים, בחירה נכונה בשלב הזה יכולה לחסוך שנים של עוגמת נפש, הוצאות משפטיות והשלכות קשות לילדים.
