עד לשנת 2017, סכום מזונות הילדים בישראל נקבע בעיקר על פי הדין האישי-דתי, כך שבבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים חלה חובה חוקית על אב יהודי לשאת לבדו במזונות ילדיו הקטינים עד גיל 15, גם כאשר האם משתכרת באופן שווה או אף גבוה ממנו. עם פרסום פסקי הדין המנחים בבג"ץ ובעקבות פסקי דין עקרוניים של בית המשפט העליון (כגון בע"מ 919/15), חל שינוי דרמטי: חלוקת הנטל הכלכלי נקבעת כיום על בסיס עיקרון השוויון, תוך התחשבות ביחס זמני השהות, הכנסות ההורים, וצרכים מדויקים של הילדים.
בתי המשפט לענייני משפחה אימצו את המודל החדש באופן מלא. גם בתי הדין הרבניים, אף שאינם מחויבים לפסיקת בית המשפט העליון, נוטים ברוב המקרים להפעיל שיקול דעת דומה, במיוחד כאשר הצדדים מסכימים לסמכות בית הדין גם בעניינים אזרחיים. משמעות הדבר היא שהיום, קביעת סכום המזונות נעשית לפי מודל גמיש, שמטרתו לא רק להבטיח את טובת הילד, אלא גם למנוע עיוות כלכלי או הפליה מגדרית בין ההורים.
ילד אחד, הכנסות שוות וחלוקה שווה של זמני שהות
במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בשנת 2023, נידונה תביעת מזונות לילד אחד בן 7. שני ההורים משתכרים שכר נטו של כ-9,500 ש"ח, וגם הסדרי השהות ביניהם כמעט שווים, חמישה ימים לאב, שישה ימים לאם בחודש, כולל לינות. למרות טענת האם לחיוב מזונות חודשי של 1,800 ש"ח, קבע השופט כי נוכח ההכנסות הזהות והחלוקה השוויונית של זמני השהות, אין הצדקה לחייב את האב לבדו במזונות קבועים. עם זאת, נקבע שכל הורה יישא במחצית מההוצאות החריגות, חינוך, בריאות וחוגים, בהתאם לצרכים שייקבעו מראש ובהתאם להסכמות עתידיות.
פסיקה זו מבטאת את רוח התקופה: אין עוד מקום להניח אוטומטית שעל האב לשאת בכל נטל המזונות כאשר מתקיימים איזון ושותפות הורית אמיתיים. קביעה זו אומצה אף על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים במקרים דומים, תוך הדגשה כי הדין העברי מחייב את האב במזונות מדין חיוב אב לבנו, אך "יש מקום לקיים את עקרונות הצדק והאיזון ככל שהצדדים אינם מתקוטטים". אף הדיינים קבעו כי כאשר הילד שוהה מחצית מהזמן אצל כל הורה, והכנסותיהם שוות, החיוב ההלכתי אינו גובר על הצדק ההורי.
שני ילדים, פערי הכנסה משמעותיים בין ההורים
בתיק שנדון בשנת 2024 בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, התובעת הייתה אם לשני ילדים בני 5 ו-9. האב השתכר 14,000 ש"ח נטו, והאם, 6,800 ש"ח. זמני השהות נקבעו כך: הילדים נמצאים רוב הזמן אצל האם, והאב שוהה עימם שלושה סופי שבוע בחודש ועוד ערב באמצע שבוע. בפסק הדין נקבע חיוב מזונות חודשי של 2,300 ש"ח לשני הילדים יחד, בתוספת 60% מהוצאות החינוך והבריאות, כולל ילקוטים, תרופות ואגרות. השופט הסביר את החיוב לפי נוסחה משולבת: חלוקת הנטל ההורי בהתאם ליחס ההכנסות, תוך מתן משקל גם להיקף השהות הפיזית של הילדים.
במקרה זה, חויב האב בסכום שאינו מבטא חצי מהצרכים, אלא חלק יחסי גבוה יותר, בהתאם ליכולתו הכלכלית. גישה זו מקובלת הן בפסיקת בית המשפט והן בבתי הדין הרבניים במקרים שבהם ניכר פער כלכלי חד, גם אם ההורה בעל ההכנסה הנמוכה שוהה יותר עם הילדים. הדיינים בפסיקה מקבילה שניתנה בבאר שבע קבעו: "כאשר האם נושאת בעיקר הנטל הפיזי, והכנסתה פחותה בצורה ניכרת, הרי שחובת האב לשאת במזונות מתוך צדק ושיקול דעת כלכלי, אף מעבר לחובה ההלכתית הבסיסית".
גישה זו תואמת את עמדת הפסיקה של השנים האחרונות, אשר מבקשת להימנע ממצבים שבהם אחד ההורים, לרוב האם, נאלץ לשאת לבדו כמעט בכל ההוצאות בפועל, דבר שמוביל לפגיעה באיכות חיי הילדים. השאיפה היא לא רק ליצירת שוויון עקרוני, אלא לחלוקה ריאלית של הנטל, המובילה למימוש טובת הילד על פני כל כלל אחר.
שלושה ילדים, שכר גבוה לאב, אם ללא הכנסה
בפסק דין שניתן בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב בסוף שנת 2023, נדונה תביעת מזונות של אם לשלושה ילדים בגילאי 3, 6 ו־10. האב השתכר שכר נטו של 19,000 ש"ח, והאם לא עבדה, לטענתה, בשל טיפול בבן הצעיר בעל צרכים רפואיים. הילדים שוהים עם האם במשך 26 ימים בחודש. בית הדין פסק חיוב מזונות של 3,900 ש"ח לשלושת הילדים יחד, בתוספת תשלום מלא של שכר דירה, הוצאות בריאות וחינוך. ההחלטה נומקה בכך שמדובר באב בעל יכולת כלכלית, ואם הממלאת תפקיד טיפולי מלא, ולכן חובת המזונות מוטלת עליו כמעט במלואה.
הדיינים ציינו בפסק דינם כי "על אף שגישת הפסיקה החדשה נותנת משקל להכנסות האם, כאשר מדובר באם שאינה עובדת עקב סיבות מוצדקות, ובפרט כאשר זמני השהות נוטים באופן מובהק לצד אחד, הרי שהחיוב נותר ברובו על האב". בכך, למעשה, נותרה חובת האב במתכונת ההיסטורית, בשל נסיבות העניין. בית המשפט לענייני משפחה בתיקים דומים אימץ קו זהה, במיוחד כאשר נוכח כי האם אינה משתמטת מעבודה אלא ממלאת תפקיד טיפולי שאינו מאפשר השתכרות מלאה.
במקרים אלה, מתחדדת הגישה שהמודל השוויוני אינו אוטומטי. הוא מחייב בחינה פרטנית של נסיבות ההורים והילדים. עיקרון הצדק מחייב את המערכת לראות לא רק את יחס ההכנסות, אלא את מרקם החיים בפועל. כאשר הורה אחד נושא בעול המלא, החוק והפסיקה מעניקים לו את הגיבוי הכספי ההולם.
עקרונות חישוב מזונות: שיקולים ריאליים לעומת חובות הלכתיות
בתי המשפט לענייני משפחה קובעים את גובה המזונות מתוך פרספקטיבה ריאלית שמתחשבת בצרכים האמיתיים של הקטינים, בהכנסות ההורים, ובחלוקת זמני השהות ביניהם. לצורך כך, נבנית טבלה הכוללת את צרכי הילדים הקבועים כגון מזון, ביגוד, דיור, ותחבורה, ומופרדת מטבלת ההוצאות החריגות כמו בריאות, חינוך, וחוגים. גובה המזונות שנפסק הוא תוצאה של שקלול בין חלקו של כל הורה בעלות הכוללת, לבין יכולתו הכלכלית בפועל. ככל שהורה שוהה יותר זמן עם הילדים, כך פוחת חיובו הכלכלי הישיר.
לעומת זאת, בבתי הדין הרבניים קיימת עדיין מחויבות עקרונית לדין האישי, שלפיו האב חייב במזונות ילדיו הקטינים. ואולם, בפועל, גם בתי הדין מתרחקים בהדרגה מהחלת החיוב ההלכתי כמתווה מוחלט, ומפעילים שיקול דעת המביא בחשבון את מצבו של כל הורה ואת צורכי הילדים. כך למשל, במקרה שנדון בבית הדין האזורי בירושלים בשנת אלפיים עשרים וארבע, קבעו הדיינים כי על אף שחובת האב מעוגנת בהלכה, יש לאמץ מודל מדורג כאשר מתקיימת חלוקת זמני שהות שוויונית. בפסק הדין נאמר כי ראוי לראות בהשקעה הפיזית של כל אחד מההורים מרכיב תורם ולא רק נטל כלכלי.
שני המסלולים, האזרחי והדתי, מובילים בסופו של דבר לאותו עיקרון יסוד: טובת הילד. ההבדלים ניכרים בעיקר בשפה המשפטית ובמנגנון הנימוק, אך המגמה היא אחידה. אין עוד גישה נוקשה הקובעת תעריף קבוע לפי מספר ילדים, אלא בחינה פרטנית המושתתת על עובדות. במילים אחרות, גובה המזונות אינו נגזר ממספר הילדים בלבד, אלא מתמונה כוללת של מציאות חיים, זמני שהות, הכנסות ויכולת השתכרות פוטנציאלית.
ההבחנה בין מזונות בסיסיים להוצאות חריגות
מערכת המשפט בישראל מפרידה באופן ברור בין מזונות בסיסיים לבין ההוצאות החריגות. המזונות הבסיסיים כוללים את ההוצאות השוטפות שנועדו לקיום היומיומי של הקטין, מזון, בגדים, תחבורה, שימוש במים וחשמל, הוצאות תקשורת ומגורים. לעומת זאת, הוצאות חריגות הן הוצאות בלתי קבועות, אך נדרשות, כמו טיפולי שיניים, טיפולים פסיכולוגיים, חוגים, רכישת משקפיים או שיעורי עזר. גם בתחום זה קובעת הפסיקה כי על ההורים לשאת בהוצאות לפי יכולתם היחסית, תוך הבחנה בין חיוב שוטף לבין חיוב מותנה בקבלת הסכמה מראש.
לדוגמה, בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בנתניה, דובר באב המשתכר כעשרים ושלושה אלף שקלים נטו, ואם המרוויחה שישה אלפים שקלים. לשניים שלושה ילדים בגילאי חינוך יסודי. בית המשפט פסק מזונות חודשיים בסך ארבעת אלפים שקלים, והוסיף כי האב יישא בשבעים וחמישה אחוזים מההוצאות החריגות, אך רק לאחר שהאם תקבל את הסכמתו מראש, פרט למקרים דחופים או רפואיים. פסק הדין הדגיש כי אין לאפשר לאחד ההורים לצבור הוצאות חד צדדיות ולדרוש כיסוי רטרואקטיבי, אלא אם מתקיימת חריגה מוצדקת.
גישה דומה ננקטה גם בבית הדין הרבני האזורי בחיפה. במקרה דומה שנדון שם, חויב האב במימון מלא של טיפולים רגשיים לילדה בת שבע, על אף שלא נתן את הסכמתו מראש. הדיינים נימקו כי הוצגה חוות דעת מקצועית מאיש טיפול מוסמך, וכי סירובו של האב נבע ממניעים טקטיים. נכתב כי "כאשר ישנה הוכחה לצורך מובהק והטיפול משרת את טובת הילדה, אין הצדקה לדרוש אישור טכני מההורה שאינו משלם בזמן אמת". בכך עולה כי גם בתי הדין מכירים בחיוב הדינמי של מזונות מחוץ לגדר הרגיל, ככל שהצורך מוכח ובלתי ניתן לדחייה.
הגדרות הכנסה והשפעתן על גובה המזונות
אחד המרכיבים המרכזיים בקביעת גובה המזונות הוא ההגדרה המדויקת של המונח "הכנסה". לא מדובר רק בשכר הנטו כפי שהוא מופיע בתלוש המשכורת, אלא גם בהכנסות נוספות כגון רווחים מהשכרת נכסים, הכנסות פסיביות, מענקים חודשיים, הטבות מהמעסיק, ולעיתים גם פוטנציאל השתכרות שניתן להוכיחו באמצעים משפטיים. בתי המשפט נדרשים לעיתים לברר מהי הכנסתו האמיתית של צד מסוים, במיוחד כאשר קיים פער בין אורח חייו לבין נתוני הדו"חות שהגיש.
פסק דין שניתן ברמלה בשנת אלפיים עשרים ושלוש דן באב שדיווח על שכר של שבעת אלפים שקלים, אך על פי נתוני חשבון הבנק שהוצגו, התקבלו בחשבונו כספים בסכום של כעשרים אלף שקלים מדי חודש, בין השאר מהשכרת דירות שבבעלותו. השופטת קבעה כי מדובר בהכנסה ריאלית שיש להביאה בחשבון במלואה, וחייבה אותו במזונות חודשיים בסך שלושת אלפים חמש מאות שקלים לשני ילדיו, חרף טענתו כי מדובר בהכנסה שלא תמיד מובטחת. פסק הדין כלל קביעה עקרונית ולפיה "אין להסתפק בדיווח פורמלי כאשר אורח החיים סותר אותו בעליל".
כך גם בבתי הדין הרבניים, אשר החלו בשנים האחרונות להפעיל סמכויות בירור מקיפות. בפסק דין שניתן בפתח תקווה, דחה בית הדין את טענת אם כי אין ביכולתה להשתכר עקב טיפול בילד, לאחר שהוצגו ראיות לכך שהיא מנהלת עסק עצמאי משגשג דרך פרופיל אינסטגרם פעיל ומכניס. הדיינים קבעו את הכנסתה כהכנסה לכל דבר, הפחיתו את המזונות שנפסקו נגד האב, ואף חייבו את האם בהשתתפות בהוצאות חינוך. מדובר במגמה ברורה, כל הכנסה הניתנת להוכחה עשויה להיחשב לעניין חישוב המזונות.
טבלת תרחישים לקביעת סכום מזונות לפי פסיקות אמיתיות
| מספר ילדים | הכנסות האב | הכנסות האם | זמני שהות (ימים בחודש) | סכום מזונות חודשי שנפסק | גוף שיפוטי | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ילד אחד | 9,500 ₪ | 9,500 ₪ | שוויוני, 6-8 (כמעט מלא) | 0 ₪ | בית משפט למשפחה | כל הורה נושא בהוצאות אצלו, הוצאות חריגות 50% כל אחד |
| ילד אחד | 11,000 ₪ | 4,000 ₪ | האב – יומיים בשבוע ללא סופ"ש, האם – כל השאר. | 1,400 ₪ | בית דין רבני | פסק לפי עקרון צדק כלכלי, כולל מזון ודיור בסיסי |
| שני ילדים | 14,000 ₪ | 6,800 ₪ | האב: יום או יומיים בשבוע, האם – כל שאר הזמן. | 2,300 ₪ | בית משפט למשפחה | בתוספת 60% מהוצאות חינוך ובריאות |
| שני ילדים | 12,000 ₪ | 12,000 ₪ | שוויוני מלא, 7-7 | 0 ₪ | בית משפט למשפחה | כל צד נושא בהוצאות אצלו, הוצאות חריגות לפי 50% |
| שלושה ילדים | 19,000 ₪ | 0 ₪ | האם – משמורת מלאה | 3,900 ₪ | בית דין רבני | האב נשא גם בשכר דירה, הוצאות חינוך ורפואה במלואן |
| שלושה ילדים | 23,000 ₪ | 6,000 ₪ | האב: 2 או 3 ימים בשבוע, האם – כל שאר הימים. | 4,000 ₪ | בית משפט למשפחה | נקבע חיוב חלקי גם על האם בהוצאות חריגות |
- בכל המקרים לעיל, בתי המשפט ובתי הדין שקלו לא רק את ההכנסות המדווחות אלא גם הכנסות נסתרות, הכנסות מהשכרה ונתוני חשבון הבנק.
- תשלומי המזונות כוללים בדרך כלל מזון, ביגוד, תחבורה ודיור. הוצאות חריגות (רפואה, חינוך, חוגים) נפסקות בנפרד, לפי שיעור יחסי.
- בתי הדין הרבניים מטים את הפסיקה לכיוון עקרונות ההלכה רק כאשר אין שיתוף פעולה בין ההורים, או כשהאם טוענת לחובה הלכתית.
- שיתוף פעולה בין ההורים, נוכחות הורית גבוהה, ויציבות כלכלית, מפחיתים דרמטית את החיוב הכספי.
מגמות ומסקנות בעניין מזונות ילדים
המגמה הברורה בפסיקת בתי המשפט ובתי הדין הרבניים בשנים האחרונות מצביעה על מעבר ממודלים נוקשים של מזונות ילדים למודל מותאם אישית, אשר מבוסס על נסיבות כלכליות, זמני שהות, הכנסות ממשיות ופוטנציאל השתכרות של כל אחד מההורים. הפסיקה החדשה שמה דגש על צדק כלכלי, שוויון מגדרי והתחשבות בטובת הילד לאורך זמן. יותר מאי פעם, המערכת בוחנת כל תיק לגופו, בוחנת לעומק את ההכנסות, את איכות ההורות ואת האיזון שנוצר בחיי היום יום של הקטין.
המשמעות הישירה של שינוי זה היא שבעלי דין אינם יכולים עוד להסתמך על נוסחאות אוטומטיות או על הנחות מוקדמות. אין עוד סכום מזונות קבוע לפי מספר ילדים. כל מקרה דורש הצגת נתונים מלאים, לרבות תדפיסי בנק, מסמכי הכנסה, תיעוד זמני שהות וראיות קונקרטיות להוצאות בפועל. מי שאינו מציג את מלוא התמונה עלול למצוא עצמו מחויב מעבר ליכולתו או, לחלופין, נושא לבדו בעול כלכלי לא מידתי. שיקול הדעת השיפוטי רחב, אך הוא מיושם רק על בסיס ראיות מהימנות, לא על סמך הצהרות בלבד.
המלצה ראשונה לעורכי דין היא להימנע ממילוי טפסים שבלוניים ולהכין תיק מזונות כמסמך ראייתי לכל דבר. יש לאסוף נתונים מדויקים, להצליב מקורות הכנסה, להגיש הצעות לחלוקת הוצאות מראש ולבחון חלופות להסכמות משותפות. במקרים של שיתוף פעולה בין הצדדים, ניתן להגיע להסכם כולל אשר יאושר על ידי בית המשפט, ויקנה יציבות ואי תלות בפסיקות משתנות. עורכי הדין נדרשים להבין לעומק את הפסיקה העדכנית ולהנחות את לקוחותיהם בהתאם, תוך זהירות ממניפולציות שיפוטיות.
לבעלי הדין עצמם ראוי להבהיר כי גובה המזונות אינו משקף עונש, אלא אמצעי להבטחת טובת הילד. הורה שמסרב לשלם מזונות מתוך תחושת נקם פוגע בראש ובראשונה בילד, לא בצד השני. מנגד, הורה שמגיש תביעות מופרכות מתוך מטרה כלכלית גרידא עלול להיתקל בגישה ביקורתית מצד בית המשפט. גישה של איזון, יושר ודיוק במסירת המידע תביא לרוב לתוצאה משפטית נכונה יותר. אין ערך בטענות כלליות או בהפרזה. יש חשיבות רק לעובדות ולמסמכים.
לבסוף, מערכת המשפט צריכה להמשיך להפעיל מנגנונים של שוויון לצד רגישות אנושית. ישנם מקרים שבהם פערי הכנסה נוצרים לא מתוך בחירה, אלא מתוך קושי אמיתי כמו טיפול בילד עם צרכים מיוחדים או ירידה בריאותית. במקרים כאלה, גמישות שיפוטית היא חיונית. מנגד, ישנם מקרים שבהם הורה מנסה להימנע מחובתו הכלכלית בדרכים מוסוות. ככל שבתי המשפט ימשיכו לבדוק לעומק, לאכוף באיזון, ולהפעיל שיקול דעת מדויק – כך יתקרב כל מקרה לפתרון צודק באמת.
