בעשורים האחרונים עבר מרכז הכובד של המאבק הרכושי בתיקי גירושין מהנכסים המוחשיים כמו הדירה המשותפת, המכונית ותוכניות החיסכון, אל עבר הנכסים הבלתי מוחשיים, ובראשם ה"הון האנושי", נכסי הקריירה וה"פירות" העתידיים שלהם. המושג "איזון משאבים" אינו מתייחס עוד רק למה שצבר הזוג בעבר, אלא ליכולת של כל אחד מהם לייצר הון ממשי בעתיד. המציאות המשפטית בישראל של השנה האחרונה קובעת כי הקריירה של אדם, המוניטין שצבר ושדרוג כושר ההשתכרות שלו במהלך הנישואין, הם נכסים משותפים לכל דבר ועניין, הדורשים חלוקה מדויקת וצודקת.
הפרדיגמה של נכסי הקריירה
נכסי קריירה מוגדרים כשיפור המשמעותי בכושר ההשתכרות של בן זוג כתוצאה מהשכלה, ניסיון מקצועי, קשרים ומוניטין שנרכשו בתקופת הנישואין. מנקודת מבט מקצועית, הפסיקה של השנים האחרונות חידדה את ההבנה כי כאשר בן זוג אחד משקיע בקריירה בעוד השני נושא בנטל העיקרי של ניהול משק הבית וגידול הילדים, נוצר "פער הזדמנויות". פער זה מתורגם בסופו של יום לפער כלכלי במועד הקרע, כאשר צד אחד יוצא מהקשר עם "נכס מניב" (קריירה משגשגת) והצד השני נותר מאחור עם כושר השתכרות נמוך משמעותית.
הפסיקה העדכנית דוחה את הניסיונות לטעון כי מדובר ב"כישרון אישי" בלבד. בתי המשפט לענייני משפחה קובעים באופן עקבי כי ללא התמיכה הביתית והחלוקה הפנימית של המאמץ המשותף, בן הזוג ה"קרייריסטי" לא היה יכול להגיע להישגיו. לפיכך, השותפות בין בני הזוג חלה גם על הפירות העתידיים של אותה קריירה.
חישוב המוניטין האישי והאתגר האקטוארי
חישוב שווי המוניטין הוא מהאתגרים המורכבים ביותר עבור מומחים פיננסיים ואקטוארים. בפסיקות האחרונות התגבשו מודלים מתקדמים המפרידים בין שלושה מרכיבים מרכזיים: "ההון האישי" שהובא לנישואין (למשל תואר אקדמי שכבר היה קיים), "השבחת המוניטין" במהלך הנישואין, ו"המרכיב הגנטי/כישרון מולד" שאינו בר-חלוקה.
המתודה המקובלת כיום מבוססת על השוואת הכנסתו הצפויה של בעל המוניטין אל מול הכנסתו של "עובד ממוצע" באותו תחום ובאותו ותק. הפער בין השניים, לאחר ניכוי מסים והיוון לערך נוכחי, מהווה את ה"עודף" שנוצר בזכות המוניטין. פסיקות מחודשים אלו מדגישות כי הפיצוי בגין המוניטין לא יינתן כ"קצבה לכל החיים", אלא כתשלום חד-פעמי או סדרת תשלומים מוגבלת בזמן (לרוב בין 5 ל-10 שנים), שמטרתה לאפשר לבן הזוג השני לשקם את יכולתו הכלכלית העצמאית.
זכויות הייטק ומניות חסומות
עבור מגזר ההייטק, השנה האחרונה הביאה עמה הסדרה של סוגיית ה-RSUs (מניות חסומות) והאופציות. השאלה המרכזית היא מועד ה-Vesting (הבשלה של אופציות). הפסיקה העדכנית מבחינה בין שני מצבים:
- זכויות שהבשילו במהלך הנישואין: אלו נחשבות לנכס משותף ללא עוררין ומחולקות שווה בשווה.
- זכויות שהוענקו במהלך הנישואין אך יבשילו רק לאחר מועד הקרע: כאן פותחו נוסחאות מורכבות (נוסחת "קומבס" המעודכנת לשנה זו) הבוחנות איזה חלק מהזכות ניתן כ"מענק שימור" לעתיד ואיזה חלק ניתן כ"תגמול על ביצועי עבר". רק החלק המיוחס למאמץ בתקופת הנישואין ייכנס לסל איזון המשאבים.
סעיף 8 לחוק יחסי ממון: כלי הנשק של הצדק החלוקתי
אחד הכלים המשמעותיים ביותר שנמצאים בשימוש נרחב בשנה האחרונה הוא סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. סעיף זה מאפשר לבית המשפט לסטות מחלוקה של 50/50 בנכסים בנסיבות מיוחדות. בעוד שבעבר השימוש בו היה נדיר, כיום, בתי המשפט משתמשים בו כדי לאזן פערי השתכרות קיצוניים. במקרים בהם בן זוג אחד יוצא מהנישואין עם כושר השתכרות של מאות אלפי שקלים בחודש והשני עם שכר מינימום, בית המשפט עשוי לפסוק לבן הזוג החלש יותר 60% או אפילו 70% מהנכסים המוחשיים (כמו הדירה או הפנסיה) כדי לפצות על היעדר נכסי קריירה עתידיים.
שקיפות דיגיטלית ואיתור נכסים מוברחים
בעידן של ימינו, מאבק על נכסי קריירה כולל לעיתים קרובות גם חקירה דיגיטלית של נכסים מוסתרים. בתי המשפט ממנים מומחים לאיתור ארנקי קריפטו, חשבונות בנקים דיגיטליים בחו"ל ומבני אחזקות מורכבים בנאמנויות. המגמה היא ברורה: חובת הגילוי היא אבסולוטית. בן זוג שיימצא כי הסתיר מידע בנוגע לאופציות או לבונוסים עתידיים, עלול למצוא את עצמו סופג סנקציות כלכליות כבדות בחלוקת שאר הנכסים, מתוך עיקרון "חוסר תום הלב" המשפיע על שיקול הדעת השיפוטי.
ניהול הליך גירושין סביב נכסי קריירה דורש כיום שילוב של משפטנות עילית עם הבנה פיננסית עמוקה. המגמה המסתמנת בפסיקה היא מעבר ל"חלוקה מבוססת תוצאה". כלומר, בתי המשפט אינם מסתכלים עוד רק על מה שהיה עד מועד הקרע, אלא על איך ייראה היום שאחרי עבור כל אחד מהצדדים. המטרה היא למנוע מצב שבו הגירושין הופכים גורם לעוני עבור צד אחד ומנוף לעושר קיצוני עבור הצד השני, כאשר שניהם היו שותפים מלאים לבניית היסודות של אותה הצלחה עתידית.
